איך להיות מדריך קווה מגה


תשובה 1:

אני מאוד מוכשר לענות על שאלה זו. גויסתי לחטיבת 900 כפיר בצה"ל, שם הייתי לוחם מבצעים מיוחד ואלוף קרב מגע בשנת 2010. לאחר ששירתתי בשטח הפכתי למדריך קרבי, וקודמתי למורה קרבי בכיר. בתקופתי לימדתי קרב מגע לצבא של למעלה מ -10,000 חיילים, כולל כוחות מיוחדים ישראלים ונחתים אמריקאים.

כדי להיות מדריך קרב מגע, עליך להיות בעל חמש שנות ניסיון לפחות באומנויות לחימה. אתה צריך להיות לפחות ברמת הביניים, או בדרגה המקבילה במסורת אומנויות הלחימה שלך.

במקרה שלי, הפדרציה הבינלאומית לקרב מגע אינה משתמשת בחגורות צבעוניות אלא ברמות. התחלתי את קרב מגע כשהייתי בן שלוש עשרה, וארבע שנים לאחר מכן, הוסמכתי והוסמכתי כמדריך בדרגת G1. לימדתי שנה נוספת ולמדתי בצבא קרב מגע ברגע שנכנסתי לצבא.

אני מצטרף לצבא

אדבר על המסע שלי. ידעתי בלבי מההתחלה שלימוד קרב מגע הוא התשוקה שלי וידעתי שיש לי את הכישורים להפוך אותי למועמד טוב, וזו הדרך הטובה ביותר בשבילי לתרום.

למעשה ביקשתי להתאמן כמדריך קרב מגע בצבא ברגע שהתחלתי בתהליך ההצטרפות לצבא. בישראל, תהליך זה מתחיל בגיל שש עשרה וחצי, שם אתה מתראיין לגבי מה שאתה רוצה לעשות. הבאתי תעודות G2 (דרגת ביניים גבוהה) ופניתי בקיץ להכשרת מדריכים אזרחיים. הבהרתי זאת, זו הדרך שלי.

הצבא דחה אותי. הם החליטו על סמך הציון הגבוה שלי שאני אהיה לוחם נהדר. (ציון פרופיל גבוה פירושו שהיה לי בריאות גופנית ונפשית מעולה, ללא תנאים שימנעו ממני לשרת בשטח, ושיש לי תכונות מוסריות טובות שמשמעותן שאפשר לסמוך עלי שאשרת בכבוד. קיבלתי 97. בישראל אף אחד לא מקבל 100, אנחנו תמיד יכולים להשתפר. זה שומר אותנו צנועים.)

הצבא היה זקוק ליותר לוחמים מאשר מדריכי קרב מגע. בדיוק כמו שבן קולבר הסביר בתשובתו המצוינת, הם בדרך כלל לוקחים אנשים עם פרופילים בריאותיים נמוכים יותר להכשרה. זה נשמע אינטואיטיבי ומוזר עד שאתה שומע את סיפורו של חבר ממש גדול שלי.

הוא החל מדריך קרב מגע בצה"ל. הוא היה מאוד כשיר, הוא נכנס לאימון אומנויות לחימה בסביבות אחת עשרה שנים, וכנראה היה עושה לוחם מדהים. לרוע המזל, עקב אפילפסיה, הוא לא היה כשיר לשרת בתחום. הוא מדריך מדהים שהכשיר חיילים רבים, כולל עצמי. אז זה מאפשר לאנשים שאינם יכולים להילחם אך בעלי הכשרה באומנויות לחימה לסייע בדרך אחרת.

אז נשלחתי להיות לוחם. שלחתי לצבא עוד עדויות ומסמכים שהראו שאני ממש מתאים להיות מדריך קרב מגע, אבל קיבלתי את אותה התשובה. פניתי לקרב. עברתי בחירות קפדניות ובחרתי בחטיבת חי"ר כפיר, שם שימשתי כלוחם מבצעים מיוחדים.

(שירות פעיל)

שוחחתי עם המדריכים מתחילת תקופתי בכפיר שרציתי להיות אחד מהם. הם דיברו איתי על הרקע שלי ועל המטרות שלי, אבל זה לא יהיה קל לשנות את דרכי. הצבא רצה אותי בשטח.

לא נתתי לאכזבה שלי להוריד את הציפיות שלי מעצמי. שירתתי בכבוד וביעילות בתפקידי, כמיטב יכולתי. אולי לא הייתי בתפקיד שרציתי אבל רציתי לתרום למדינה שלי בצורה הטובה ביותר, וזה מה שעשיתי. שירתתי עם אנשים מדהימים ושירתתי את מדינתי על ידי מתן ביטחון באזורים מסוכנים.

(מוכן לתפקיד)

אחרי שנה וחצי החלטתי לנסות שוב. פניתי שוב ושוב למדריך קרב מגע של היחידה שלי. הגעתי למדריכי קרב מגע בצבא, והבאתי את טענתי בפניהם, והם סוף סוף אפשרו לי לעבור את הקורס.

הייתי צריך לעבור תהליך בחינה קפדני שבדק לא רק את הכישורים הפיזיים שלי, אלא גם את הכישורים המנטליים שלי. לא רק שהייתי צריך להראות שאני מכיר את החומר, אלא הייתי צריך להוכיח שאני יכול לפתור בעיות, לאלתר ולהוביל אחרים.

באותה נקודה היו לי כבישים חוצים. התבקשתי ללכת גם לבית ספר למפקדים ולקצינים, וזה היה ממש מפתה. אהבתי את היחידה שלי וידעתי שאני תורם לישראל ואעשה מפקד וקצין גדול. זו הייתה בחירה קשה לשנות את דרכי.

עם זאת, ידעתי בלבי לאן אני שייך וגם את הדרך בה אוכל לתרום הכי הרבה למדינה. למדתי קרב מגע אצל מיטב המורים בישראל והיה לי הרבה מה להציע לחיילים. רציתי להיות זה שידאג שהם יהיו מאומנים היטב כך שכשהם יצאו לשטח הם יהיו מוכנים. מפקד או קצין דגול עובד עם כמה עשרות חיילים. כמדריך קרב מגע יכולתי לעבוד ולשפר מאות (בסופו של דבר מדובר באלפי) חיילים.

לאחר הכשרתי הייתי ממש מכובד ושמח שהוטל עלי לבסיס לעבוד עם חיילי הטירונים. היו אלה תקופות טובות בחיי, ואני באמת גאה במה שהשגתי.

הנה סרטון שאני מלמד.

אני בטוח שהחיילים שאימנתי זוכרים את זה אחרת לגמרי, ואני יודע שהם עברו תקופת צמיחה קשה.

זה לא היה התפקיד שלי להיות חבר שלהם. הייתי שם כדי להקשיח אותם ולהפוך אותם ללוחמים. לא יכולתי להיות נחמד, כי הייתי צריך להפוך אותם מוכנים לקבל על עצמם את תפקידם באזורים מסוכנים ביותר. המדים שלהם הפכו אותם למטרות, והם היו צריכים לדעת כיצד להגן על עצמם.

המדים שינו גם את אחריותם. בקרב מגע אזרחית אתה בורח מתוקף. בצבא קרב מגע אתה מעסיק את התוקף לעצור ולקוות לעצור אותם. חיילים יצטרכו להיות אמיצים ומוכשרים להגן על אזרחים ולקחת על עצמם מחבלים שעלולים להיות חמושים בסכינים, אקדחים או חגורות התאבדות.

הַדְרָכָה

הייתי צריך להיות ממש קשה כשהם עשו טעויות מרושלות באימונים. בחיים האמיתיים, הטעויות האלה יכלו לעלות להם בחייהם והדבר האחרון המוחלט שרציתי היה שכל אחד מהם יחזור בתיק גוף למשהו שניתן למנוע על ידי אימונים טובים. עדיף שדפקתי בהם קצת הגיון כשהם היו בבטחה בבסיס.

לא נהניתי להיות אכזרית אבל התגאיתי בעבודתי. לא הייתי רק מדריך, היה לי ניסיון בשטח. ידעתי מה מחכה להם כשעזבו את הבסיס ודאגתי שאעשה כל שביכולתי כדי להפוך אותם מוכנים.

כלל אחד לחיילים הוא שהם לא יכולים לשאת את כלי הנשק מאחוריהם כמו חרבות סמוראים.

זה לא נכון.

ראשית, ברור שהתותחים שלהם צריכים להיות בחזית, מוכנים ולא מאחוריהם. זה לא שם לקישוט. נקודת האקדח שישמש!

רובים הם "כלי נשק חמים" לירי, אך גם "כלי נשק קרים" כמו בחתיכת מתכת כבדה (3 קילו) שיכולה לשמש להגנה עצמית. בזבוז של שניות יקרות בגישוש אחר הנשק שלך אינו מקובל. האקדח חייב להיות במצב המתאים לכך שהחייל יעשה זאת.

שנית, אם התותחים נמצאים מאחורי החיילים, כל אחד יכול לבוא מאחור ולגרור אותם לאחור באמצעות הרובה למינוף. זה יכול לגרום להם להידחות חזרה לקרקע או להיכנס למכונית או לסמטה או לחדר שייחטפו.

זו העמדה הראויה.

פעם אחת הייתי עם כמה מדריכים אחרים בבסיס והבחנו בקבוצת חיילים עם התותחים שלהם תלויים מאחוריהם, לגמרי לא מודעים.

כמדריכים שלהם היינו צריכים ללמד אותם שיעור קשה. זה היה התפקיד שלנו. התגנבנו מאחוריהם ומשכנו אותם בחוזקה ברובים, ושלחנו אותם לקרקע.

כן, החיילים זעמו ואני יכולתי לראות כמה הם רוצים להכות אותנו באגרוף, אבל הלקח נלמד. אתה חשוף להתקפות כשאתה מתרשל. עדיף לימדתי אותם עם הורדה מאשר מחבל, שהיה משתמש בסכין עד הצוואר. הבטיחות שלהם הייתה בראש סדר העדיפויות שלי.

איך הייתי אוהב את זה אם הייתי הטירון? הייתי שונא את המדריך וממש רוצה להכות אותו באגרוף. ואז כשהתבגרתי כחייל, הייתי מודה בהכרת תודה שהוא לא עושה את זה בשביל השעשועים שלו, אלא בגלל שהייתי החייל של אחיו ובאחריותו, והוא באמת רצה שאחזור הביתה בשלום למשפחתי.

למעשה פגשתי את אחד מחיילי לשעבר כעבור שנים, כשהוא היה סוכן ביטחון במטוס. הוא אולי לא מצא חן בעיניי אז, אבל ראיתי עכשיו שהוא מזהה שההכשרה שלי הועילה לו מאוד. ראיתי את הכבוד וההערכה.

זה באמת עשה לי את היום.


תשובה 2:

בכנות, לא הרבה.

במהלך העיבוד הראשוני של ההצטרפות לצה"ל, רקע באומנויות לחימה מועיל מאוד, או אפילו רקע להכשרת קרב מגע.

בדרך כלל מדריכי קרב מגע הם מפעילי כוחות מיוחדים שנפצעו במהלך אימונים, או בעלי כושר גופני עם רקע אומנויות לחימה שלא היו כשירים ליחידה לוחמת.

חיילים שהופכים להיות מדריכי קרב מגע, בדרך כלל מקפידים על לוח זמנים מאוד נוקשה של הוראה, המוכתב על ידי קצין קרב מגע הראשי, שהוא באדאס קרב מגע בפועל.