איך אפשר לדעת מה ההבדל בין סינית מדוברת, קוריאנית ויפנית?


תשובה 1:

כמו כמה תשובות שהוזכרו, אם משפט בסופו של דבר נשמע כמו "mus", "mu she ta", "des", "de she ta", "ga", אז זה יפני. ויפאנסס בדרך כלל נשמע מהר מאוד.

אם משפט בסופו של דבר נשמע כמו "smida", או שיש משהו כמו "R cheee", "ou baaaa" במשפט, אז זה קוריאני.

באשר לסינים, אין לזה סוף ספציפי, אבל זה נשמע יותר קריפטות, בעוד שהשניים האחרים הרבה יותר רכים, ובדרך כלל הסינית איטית יותר.

יש סרטון מעניין שמשווה כמה פריטים המדוברים באנגלית, יפנית, קוריאנית וסינית, אתה יכול לראות שסינית שונה מאוד.

Dog 中文 与 英语 日语 韩语 的 的 差异 [דוגה] # 我 ... | 最 神奇 的 视频 在线 观看 - 酷 6 视频


תשובה 2:

`הם נשמעים די שונים, כך שלדעתי קל לאחר האזנה לכמה דוגמאות לדוגמה.

"סיני" (אני מניח) יש כמה קל לזהות צלילים ששונים מאוד מקוריאנית וגם יפנית (למשל, צלילי הרטרו-פפלקס והפלטאליים).

מנדרינה היא גם שפה טונאלית, ולמרות שלשני האחרים יש שרידים מלהיות טונליים בעבר (עם כמה ניבים שעדיין היו כאלה), עדיין קל למדי לזהות את ההבדל.

באשר ליפנים וקוריאנים, ניתן להבחין ביניהם על ידי חיפוש מילים או מורפמות המשמשות לעתים קרובות, כמו כבוד וכדומה שהם משתמשים בהם כ"מילוי ". גם דפוסי האינטונציה שונים לחלוטין.

משהו שעולה גם במוחי הוא כיצד הקוריאנים, כאשר מדברים באופן לא פורמלי, מאריכים את הנדבך האחרון תוך כדי שחרור הגובה כשהוא מתפוגג; אני לא זוכר דוברי יפנית שיעשו זאת אי פעם.

קוריאנית ויפנית משתמשים בסטים שונים של נדרים, כך שחיפוש אחר אחד מהם בלבד (בדרך כלל: קוריאנית) יכול גם לעזור. היפנים אינם משתמשים בסאונד [u] הקוריאני, למשל.

/ ה- / עיצור שלהם מתממש אחרת לגמרי; ביפנית תקבלו את מה שהייתם חושבים עליו כ [l] לעיתים קרובות יותר.

באשר לווייטנאמית (אם כי לא חלק מהשאלה, מכונה אחד התגיות שלה), למרות שהיא טונאלית, אין בה את השואבים "המוזרים" של מנדרין, והיא משתמשת במנחמים (כגון [ɗ]) ב ההתחלה של כמה מילים, שדי קל לזהות אותן.


תשובה 3:

סינית היא טונאלית ולכן עליכם להיות מסוגלים להבדיל אותה מקוריאנית ויפנית.

אם זה לא נשמע כמו סיני, אתה כמעט דפוק. ההבדל בין יפנית לקוריאנית קשה יותר. תראו מה הם לובשים. אם הם נראים כאילו הם מנסים להצהיר אופנה עם הבגדים שלהם, הם כנראה מדברים יפנית.


תשובה 4:

סינית היא השפה היחידה מבין השלושה שיש לה צלילים (4 במנדרינה, יותר בדיאלקטים אחרים), כך שתוכלו לדעת מהמנגינה. גם יפנית וקוריאנית מדברים במהירות גבוהה יותר, עם מילים ארוכות יותר והברות פחות ברורות.

כדי להבחין ביפנית, התמקדו בסופי הביטוי, שקל יותר לשמוע מכיוון שאנשים ממתינים. ביפנית הייתי מצפה לשמוע הרבה 'dess', 'kah', 'shteh', 'shtah', 'ni', 'da yo' וכן הלאה (הגייה באנגלית של ההברות האלה). בקוריאנית, התנועות הינן נתינה מתה - אם שמעת אי פעם קוריאנית כלשהי היית יכול לומר.


תשובה 5:

באופן כללי, קשה להבין את ההבדל בין סינית מדוברת, קוריאנית ויפנית אם אתה יודע את העובדה שקיימים אינספור ניבים ומבטאים שונים בסין. יש ניבים שנשמעים מאוד כמו יפנית וקוריאנית (ניבים המדוברים בדרום מזרח סין). עם זאת, המנדרינית (המדוברת בצפון סין) שונה מאוד מקוריאנית ויפנית.

בתור סיני יליד, טריק אחד בו השתמשתי הוא 'מילות הלוואה'. בהבדל ההגייה של מילות הלוואה בשפות אלה שהושאלו מאנגלית, אני מסוגל (במידה מסוימת) לדעת לאיזו שפה אני מקשיב. למשל 'מונית', בסינית זה 'די-שי', ביפנית זה משהו כמו 'טא-קו-שי' ואילו בקוריאנית זה כמו 'tek-si'. במילים אחרות, יש איזון בתנועות ועיצורים לסינים. יפנית עשירה בתנועות בעוד שלקוריאני יש יותר מדי עיצורים לאוזן סינית.

וביפנית יש הרבה מילות הלוואה מאנגלית (ושפות מערביות אחרות). אם תקשיב טוב היית מבין את רובם. בקוריאנית יש יותר מדי מילות הלוואה מסינית, אך יותר ויותר מילים באנגלית מושאלות מאנגלית. באשר לסינים, מילות הלוואה הן בעיקר מיפניות.